<h1>פירוש רבינו חננאל — ב"מ</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ב"מ נ"ז ע"א] אמר רבא אמר רב חסא בעי ר' אמי הא דתנן אונאה אין להן, אונאה בלבד אין להן הא ביטול מקח יש להן או לא. אמר רב נחמן הדר אמר רב חסא פריש ר' אמי אונאה אין להם. אם טעו שתות בלבד, אבל ביתר משתות שהוא ביטול [מקח] יש [להם]. ר' יונה אמר זה הדין בהקדשות הוא בלבד. ר' ירמיה אמר בקרקעות ותרוייהו משמיה דר' יוחנן אמרי אונאה בלבד אין להם אבל ביטול מקח יש להן. ראינו לרבותינו הגאונים [שפסקו] הלכה כר' יוחנן, דלא אשכחן בהדיא דפליג רב נחמן על הא דר' יוחנן. וראינו בהלכות ארץ ישראל [ירושלמי] בכתובות פר' אלמנה ניזונית [פי"א ה"ד], א"ר יוחנן אם היה דבר מופלג יש לא אונאה מת[ניתא פליג]א לר' יוחנן אלו דברים שאין להן אונאה הקרקעות. פתר לה בדבר שאינו מופלג פי' [עד שלא הגיע] הטעות בחצי דמי החפץ. ולא נתברר לנו דין זה היטב. דחזינן בפרק המקבל [ק"ח ע"א] [בענין זבין] במאתים ושוי מאה וכו', ואמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות. [מ]מילא שמעינן דרב נחמן פליג על ר' יוחנן, דהא מה דשוי מאה זבן במאתים. [ואר"נ אין להן] אונאה. ובכמה מקומות בתלמוד [ב"ק י"ד ע"ב] אמר בקרקעות דבר השוה כל כסף ו[אי יש] להן ביטול מקח הנה גם הקרקע אינו שוה כל כסף וכהנה רבות. וצריכין פירוק [יפה ורא]יה ברורה, דהא רב נחמן בתרא הוא, ואי אפשר לדחוייה אלא בראיה. ולא יכולתי [להכרי]ע. לפיכך לא פסקנו הלכה. ורבינו האיי גאון אמר בלשון הזה, כללו של דבר כיון דר' יוחנן [בעיקר] דין אמר ביטול מקח יש להן נקיטינן לה כותיה, ונקיטנן להא דרב נחמן [בעסק לוקח] ובר מיצרא לחוד, ולית לן לאחזוקי דרב נחמן פליג על ר' יוחנן, דלא אשכחן [לרב נחמן] דאורי לענין דינא אחרינא כי האי גונא אלא בענין לוקח ובר מיצרא ודין מטלטי [ומקרקעי] שוה, כי היכי דלוקח יכול לחזור בו עד כדי שיראה לתגר או לקרובו [במטלטלי] ה"ה במקרקעי יכול לוקח לחזור עד כדי שיראה לתגר או לקרובו, והמוכר יש לו לחזור לעולם.
